פסק-דין בתיק ת"א 28583-04

1.         פסק דין זה הינו השני במספר, במסגרתו של הליך דנן, זאת בשל כך שפסק הדין הקודם מיום 21/8/07 אשר ניתן על ידי מותב זה (להלן: " פסק הדין הקודם") בוטל, בהסכמת הצדדים, בבית משפט של ערעור בע"א 3597/07 (להלן: " הערעור").

2.         השאלה שבמחלוקת אשר עמדה (והעומדת גם עתה) להכרעה הינה האם - אם לאו - באה הנתבעת 1 בגדרו של ההיגד "דייר ממשיך" כמשמעות מונח זה בסעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק הדיור הציבורי" או " החוק").

3.         בפסק הדין הקודם קבעתי כי הנתבעת לא השכילה להוכיח היותה "דייר ממשיך" ועל כן הוריתי על פינוייה מהדירה, מושאת הליך זה.

4.         במסגרתו של הערעור הגיעו הצדדים להסכמה ביום 20/4/09 - אשר קיבלה תוקף של פסק דין בו ביום - לפיה יוחזר התיק למותב זה על מנת לאפשר למערערים (הנתבעים כאן) להשלים עדויות שכניהם אשר חתמו על תצהירי עדות ראשית אך נמנעו מלהתייצב לחקירה בבית המשפט, כמו גם שמיעת עדותה של העובדת הסוציאלית אשר טיפלה בנתבעים, הגב' יפעת שפיגל (להלן: " הגב' שפיגל").

5.         כמצוות בית המשפט של ערעור, הוריתי על העדת השכנים הנ"ל, והתיק נקבע לשמיעתם. דא עקא, בסמוך לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות (17/1/10) הגיש ב"כ הנתבעים, בלא נטילת רשות מבית המשפט, תצהירים נוספים מעבר להסכמות כאמור.

            חרף התנהלות ב"כ התובעת ועל בסיס בקשה מתאימה שהוגשה, בדיעבד - התרתי הבאת ראיות נוספות מטעם הנתבעים, זאת משיקולי צדק (ראו החלטתי בפרוטוקול הדיון מיום 17/1/10, עמ' 2).

6.         על בסיס ההיתר, כאמור, הגישו הנתבעים את ראיותיהם הנוספות, על אלו שהוגשו על ידם בהליך  הקודם  (להלן: " הראיות  הנוספות")  כדלקמן:  (א)  תצהירי  אחיותיה  של הנתבעת

(ב) תצהירי ילדי הנתבעים (ג) תצהיר הנתבע (ד) תצהיר העובדת הסוציאלית - הגב' שפיגל (ה) תצהיר שכנה בבניין בו מצוייה הדירה מושאת התביעה - הגב' בן אריה ז"ל.

            התובעים מצידם הגישו חוות דעת השמאי מר רון רודיטי  מיום 17/3/10 בעניין דמי השכירות הראויים (להלן: " חוות הדעת").

            משהבהרנו את הטעון הבהרה, ומשהוגשו סיכומי הצדדים לאחר שמיעת הראיות הנוספות, הגיעה עת ההכרעה - השנייה במספר.

הנסיבות, העתירה וטענות הצדדים

7.         התובעת (להלן: " עמידר") הינה גוף ציבורי המתנהל על פי דין, המנהלת מטעם המדינה השכרתן של דירות ציבוריות ובכלל אלו דירה בת 3 חדרים, המצוייה ברח' רמה 4, תל אביב (להלן: " הדירה" או " המושכר").

8.         בתוקף סמכויותיה, כאמור, השכירה עמידר את הדירה, בשכירות סוציאלית, למנוחים קלאורה שמואל וסולטנה ז"ל, על פי חוזה שכירות מיום 27/8/62 (להלן: " חוזה השכירות"). המנוח נפטר לפני כ-29 שנים ואילו המנוחה, הגב' קלאורה סולטנה (להלן: " המנוחה") הלכה לבית עולמה ביום 9/3/03.

9.         הנתבעת 1 (להלן: " הנתבעת") הינה בתה של המנוחה המתגוררת בדירה יחד עם בעלה, הנתבע 2 (להלן: " הנתבע").

10.        בתביעה שבכאן, עתרה התובעת על פינויים של הנתבעים מהדירה ולהורות על החזרתה לידיה כשהיא פנוייה מכל אדם וחפץ. עוד עתרה התובעת לחייב הנתבעים בתשלום דמי שימוש ראויים למן מועד תחילת מגוריהם בדירה ועד למועד הגשת התביעה, העולים לסך 13,044 ש"ח.

            לטענת התובעת, הנתבעים מתגוררים בדירה בלא זכות חוקית, בהעדר חוזה שכירות תקף כך שהמשך חזקתם בדירה נעשה תוך הסגת גבולה.

            עם פטירת המנוחה, כך לתובעת, זכאית היא להשבת הדירה לחזקתה, בהעדר זכות לנתבעים להמשיך ולהחזיק בה.

11.        מנגד, טענו הנתבעים כי הינם מחזיקים בדירה כדין וזכאים הם להמשיך ולהחזיק בה. לשיטת הנתבעים, הנתבעת התגוררה עם אמה המנוחה למן שנת 1997 ולפיכך רכשה מעמד של  "דייר ממשיך", כמשמעות מונח זה בסעיף 1 ל חוק הדיור הציבורי.

            הנתבע, אף הוא, זכאי להמשיך ולהתגורר בדירה - כך לנתבעים - בהיותו בן זוגה של הנתבעת ומכוח הרשאתה.